שאלה: אם אני לא מבין קטע בגמרא או בתניא האם מותר לי לדלג עליו? האם זה בסדר שאחרי הלימודים הבנתי רק חלק ונשארתי עם שאלות?
שאלנו את המשפיע בישיבת תומכי תמימים בית שמש הרב שלום דובער הלוי וולפא.
שאלה: אם אני לא מבין קטע בגמרא או בתניא האם מותר לי לדלג עליו? האם זה בסדר שאחרי הלימודים הבנתי רק חלק ונשארתי עם שאלות?
שאלנו את המשפיע בישיבת תומכי תמימים בית שמש הרב שלום דובער הלוי וולפא.
תשובה:
ידוע שיש הבדל בין תורה שבכתב לתורה שבע”פ. בתורה שבכתב גם לומר את דברי התורה בלי להבין, היא מצוה. משא”כ בלימוד תורה שבע”פ: מוכרחים להבין, ובלי הבנה זה לא נקרא לימוד. ולכן באופן כללי אין ענין לדלג את מה שלא מבינים, אלא אם כן עכשיו הבחור עייף והוא דוחה את הבנת הקטע הקשה למחרת, כשיהיה יותר צלול.
אבל זה ש”נשארתי עם שאלות” זה בסדר גמור. ואלפי גאונים מחברי ספרים שואלים בספריהם קושיות על הגמרא והראשונים, ונשארים ב”צריך עיון”, כי השאלות הם חלק מהלימוד, ודוקא מוכיחות שהבינו טוב עד כדי כך שנשארו עם שאלות…
כלומר, בתושבע”פ יש שני סוגים של אי–הבנה. האחד, כאשר כל הקטע בכלל לא נכנס לי לראש, ובזה צריך להתייגע ולהשתדל להבין. והשני, כאשר התחלתי להבין אבל יש עדיין כמה נקודות שלא ברורות לי ויש לי שאלה עליהן, וזה דוקא נקרא לימוד בריא וטוב. (ואגב – לימוד משניות, וכן תניא וחסידות, יש בו גם מעין תורה שבכתב, מבחינה זו, שחזרת האותיות עצמה היא ענין גדול – אבל זהו ענין אחר שעוד חזון למועד).
מספרים שמישהו חיבר ספר לתרץ את כל הקושיות של הגאון האדיר ר’ עקיבא איגר. אבל שתי קושיות נשארו לא מתורצות. וכשהלך לאחד הרבנים לקבל “הסכמה” לספרו, אמר לו אותו רב “מזל טוב”.
והסביר: “אני נותן לך מזל טוב לא על הקושיות שתירצת, אלא על שתי הקושיות שלא תירצת, כי את שתי אלו אכן הבנת היטב. ואילו את אלו שתירצת, כנראה שלא הבנת את עומק הקושיא”.
הרב הקודש רבי משולם זושיא מאניפולי, היה נחשב בעיני תלמידי המגיד כאדם קדוש, אבל לאו דוקא מוערך מצד למדנותו. ופעם ראו שכ”ק אדמו”ר הזקן כתב לו מכתב ופתח בתואר “הגאון”, ושאלו את אדמוה”ז “מאימתי נעשה ר’ זושא ל”גאון”? ואדמוה”ז סיפר להם:
“פעם ישבתי ולמדתי עם אחד מתלמידי המגיד, והיתה לנו קושיא חזקה ברמב”ם. וכך היינו מתחבטים ומתנצחים בהבנת דבריו הקדושים ולא הגענו להבנה אמיתית. וכשעבר ר’ זושא וראה אותנו מתווכחים שאל מהי הבעיה. וכאשר ראה שאנו לא ממהרים להסביר לו את הקושיא והבין שזה מחמת שאין אנו מאמינים שבכוחו לפתור אותה, אמר ר’ זושא: “תראו, גם אם לא אוכל לתרץ את הקושיא, הרי לא תפסידו כלום מזה שתבארו לי מה קשה לכם”. ואז הסברנו לו את קושיתנו, והוא ביקש סליחה והלך לפינה אחרת. לאחר זמן מסוים חזר ר’ זושא וביאר לנו את הענין באופן נפלא. וכששאלנו אותו “הא מנין לך”? השיב לנו: התבוננתי בשאלה וראיתי שהיא אכן קושיא עצומה. ומשלא הבנתי, התחלתי לבכות וביקשתי מהרמב”ם שיבוא ויתרץ לי, ואכן הרמב”ם בא אלי ותירץ, והרי התירוץ לפניכם”.
וסיים אדמוה”ז: “צדיק כזה שהרמב”ם בא אליו לתרץ קושיותיו, האם אינו גאון?!”
ומה אנחנו לומדים משני סיפורים אלו? דבר ראשון, שהעובדה שיש שאלות בלימוד היא מעלה ולא חיסרון. ודבר שני, שאם על אף המאמץ עדיין לא מבינים, צריך לבקש מהקב”ה בברכת “חונן הדעת” שיעזור. והוא אכן עוזר.
