ביאת המשיח במילה אחת

”המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה” – כך מתחיל הרמב”ם את פרק י”א של “הלכות מלכים”. ישנו חידוש עצום שרצה הרמב”ם לגלות בהלכה זאת – חידוש זה טמון במילה אחת שרבים לא שמים לב אליה  – “המלך המשיח עתיד לעמוד”.

נכתב ע”י אחד השומעים, מתוך שיעור של הרב שלום דובער הלוי וולפא,
בישיבת “תומכי תמימים ביתש שמש” (תקציר)

מדוע צריך הרמב”ם לכתוב שמלך המשיח “יעמוד”? ואם משום שהעמידה מבטאת את גדר המלכות, הרי אדרבה – היה מתאים יותר לומר שמלך המשיח עתיד לישב על כסא מלכותו! (איך פותח החזן בימים נוראים? “המלך.. יושב.. על כסא רם ונשא”).

בנוסף לכך: ידוע שכל מילה ב”משנֶה תורה” מקורה בחז”ל מהגמרא, מדרשים וכדומה. מהו המקור לאמירה זו של הרמב”ם ש”מלך המשיח יעמוד”?

אך, המעיין במסכת סנהדרין (דף צ”ו עמוד ב’) יראה שמלך המשיח נקרא ”בַּר נַפְלֵי”. הגמרא מבארת זאת על פי נבואת עמוס (פרק ט’ פסוק י”א) “ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת” – זהו הדבר הראשון שיקרה למשיח, שהוא יעמוד מנפילה זו.

המלבי”ם מבאר בפירושו לפסוק זה בעמוס (וכן בפירושו על נבואות יחזקאל) שבכל דור יש נשיא מבית דוד שנושא בקרבו את נשמת דוד המלך, וזה נקרא סוכת דוד – כלומר, לא מלך ממש (“בית דוד”) אלא רק בית עראי כמו “סוכה”. אמנם, בדור לפני הגאולה גם הנשיא מבית דוד יהיה בבחינת נפילה (כדלקמן), וענין ביאת המשיח הוא – שהקב”ה מקים מהנפילה את הנשיא הזה שהיתה בו נפילה.

ובעומק יותר: כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק” מבאר באור התורה לפסוק הנ”ל בעמוס, ש”סוכת דוד הנופלת” היינו כמו “נֶפֶל”, כלומר תינוק שנולד בלי רוח חיים. ומבאר הצמח צדק, שהנפילה בסוכת דוד היא רק לעינינו – כמו הירח שנעלם מעינינו בראש חודש, למרות שדוקא אז הוא מקבל את האור הכי גדול מהשמש!

ביאת המשיח אינו תהליך ישר, יש בו ירידות ועליות, עד כדי כך שנוצר מצב בו מציאות המשיח היא באופן של “נגלה ונכסה” כלשון המדרש, וה”נכסה” הוא עד למצב שנדמה לבאי עולם ש”אין בו רוח חיים”.

לכן, מתחיל הרמב”ם את הלכות המשיח עם המילה “יעמוד” – כי התחלת הגאולה היא כאשר מלך המשיח עומד ומתגלה מ’נפילה’ זו.

ולסיכום: לפני ביאת המשיח גם מלכות דוד נמצאת בבחינת נפילה והסתר, אך מזה גם נדע מי יהיה המלך המשיח: אותו “סוכת דוד” שלכאורה “נפל”, הוא הוא זה ש”יעמוד”!