הלכות בשר וחלב עוזרות לפתור את תעלומות הבריאה. סיפורו של הרב מנחם מרדכי ישראלי, ר”מ בישיבה. ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׂמתוך דברים שנאמרו בכנס-תורה.
כשלמדתי הלכות בשר וחלב, נתקלתי בסיפור המובא בגמרא: ילתא, אשתו של רב נחמן, שהייתה אשה חכמה, פעם פנתה לבעלה בשאלה הבאה: כל מה שאסרה התורה, התירה לנו בדבר כמוהו – שטעמו כטעם הדבר האסור. לדוגמא, מותר לנו לאכול את מוחו של דג השיבוטא אפילו שטעמו דומה לטעם של בשר לא כשר. אסור לנו לאכול עוף ששמו גירותא, אך אותו הטעם ישנו לדג ששמו כוורא והוא מותר. “מהו אם כן הדבר המותר שטעמו כטעם בשר שנתבשל בחלב?” השיב לה רב נחמן שאת הטעם הזה יש לעטיני הפרה – “כחל” בלשון הגמרא (מסכת חולין, דף ק”ט, עמוד ב’).
עטינים של פרה אכן מותרים לאכילה אבל יש בזה ים של דינים בהלכה. חכמים אסרו לבשל ה”כחל” עם החלב שבו. ולכן יש להכשיר את זה, לסחוט את החלב לגמרי מתוך הבשר, לבשל את זה בכלים מיוחדים ועדיף לצלות…
אבל כשאני קראתי את הגמרא הזאת, עלתה לי שאלה אחרת: האם פגשתם פעם בן אדם שחיפש דג במיוחד על מנת לטעם את המוח שלו? מאיפה הגיע לאשתו של רב נחמן התאווה לטעם של בשר בחלב? ומהי חשיבות העניין שמקדישים לו סיפור מיוחד בגמרא?
התשובה הגיעה כשנתיים אחרי זה. למדתי שיחה של הרבי על פרשת “תצא” ופתאום התחלתי לרקוד משמחה! מה אומר הרבי?
מהו הטעם לאיסור בשר בחלב?
דין בשר בחלב הוא איסור מן התורה לבשל, לאכול או ליהנות מבשר וחלב יחדיו. מפרשים מביאים טעמים שונים לכך. הרמב”ם כותב שערבוב בשר בחלב היה מנהג עבודה זרה ועל כן באה התורה לאסור אותו. הצעה זו מובאת גם בכתבי ספורנו ואברבנאל. כמו כן מציין הרמב”ם שתערובת בשר וחלב מזיקה למערכת העיכול – אפילו אם לא זהו הטעם לאוסרה.
רבינו בחיי מבאר גם את הסיבה הפנימית לאיסור: הבשר שצבעו אדום מבטא את מידם הגבורה, החלב שצבעו לבן מבטא את מידות החסד. בישולם יחד יוצר תערובת בלתי רצויה של המידות, ובלשונו של רבנו בחיי: “אין חיבורם עולה יפה”.
כלומר, הטעם לאיסור הוא למנוע ערבוב הגדרים של הברייה. ומבחינה זו ניתן לכלול את המצווה הזאת לתוך איסורי כלאיים שבתורה.
שלושה סוגי כלאיים
בתורה יש כמה איסורים על ערבוב של מינים זה בזה. בהמשך השיחה מביא הרבי שלוש קטגוריות עיקריות:
- כלאי זרעים (בגידולי קרקע ובבעלי חיים): “לא תזרע כרמך כלאיים” (דברים כב, ט), “לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו” (דברים כב, י).
- שעטנז: “לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו” (דברים כב, יא).
- בשר וחלב: “לא תבשל גדי בחלב אמו” (שמות כ”ג, י”ט ועוד).
בין האיסורים הללו יש הבדל. כלאי זרעים גורמים לביטול תכונות שבצמחים ובהמות מקוריים ויוצרים ערבוב מהותי בין המינים. לא כך הכלאיים של שעטנז – גם לאחר ערבוב הצמר והפשתה בבגד הם נתונים להפרדה. איסור הכלאיים בגידולי קרקע ובבהמה תקף בכל מקום ובכל מצב, איסור שעטנז אינו חל במצוות ציצית ובבית המקדש – בבגדי הכהונה. מהו הטעם הפנימי שבזה?
אחדות של הפכים
כתוב בגמרא “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם” (ברכות סד א). הכיצד? פתחו כל דף בגמרא ותמצאו דעות שונות ו”וויכוחים”. מה מאחד אותם? “אלו ואלו דברי אלוקים חיים” (עירובין יג ע”ב). כשיש התבטלות לקב”ה, גם המידות המנוגדות יכולות לפעול בשילוב – בדוגמת אש וקרח במכת הברד. מטעם זה הותר השעטנז לשימוש בקדושה: ההפכים שבו עדין נפרדים וניתנים לשילוב.
אך בענייני העולם, כאשר לא מורגשת ההתבטלות לקב”ה, יש חשש שהערבוב בין המידות לא תעלה יפה ולא תביא לאחדות ושלמות אמיתית, אלא זה יהיה “ערבוב”. לכן כלאי זרעים, בשונה משעטנז, נאסרו לעולם. אך מה עם הבשר בחלב?
טעם שיתגלה לעתיד לבוא
בדומה לאיסור כלאי זרעים, ערבוב בשר בחלב תקף אפילו בקדושה – בבית המקדש. אך יש כאן משהו מיוחד: לדעת רבנו בחיי איסור בשר וחלב יתבטל לעתיד לבוא. למה?
התורה אסרה בשר בחלב בדרך בישול כי באופן זה בשר וחלב הופכים להיות דבר אחד ממש ואי אפשר לעשות ביניהם הפרדה. ואילו זה היה אפשרי?
מסביר הרבי, שעל-פי רבינו בחיי, זה אכן יתאפשר בימות המשיח. כאשר האור האלוקי המהווה ומחייה את הכל יתגלה במציאות העולם ויראה לעיניים גשמיות. אז יהיה ניתן לזהות את הבשר והחלב גם לאחר בישולם יחד, לפי האור האלוקי שנותן להם את החיות. בשל כך, יוכלו המידות המסומלות בבשר להתחבר בצורה תקינה ויפה…
ובכך ניתן לראות גם את התשובה לשאלתי במסכת חולין. בדרך הרמז, התשוקה האמיתית של ילתא הייתה לטעום את עידן הגאולה!
(על-פי לקוטי שיחות כרך כט, עמ’ 122)
