הוצאה ראשונה של ספר התניא, דף השער: כותרת, כמה מילים של פתיחה והערה: “נדפס בסלאוויטא”. מי שקצת מכיר את הגיאוגרפיה בימי אדמו”ר הזקן יכול לשאול: הרי המרחק מליאזנא לסלאוויטא הוא יותר מ-800 ק”מ (כמו מקרית שמונה לאילת, הלוך-וחזור…). ועם סוס ועגלה זה לוקח הרבה זמן (לפחות 20 שעות נסיעה במהירות הממוצעת של קרוב ל-40 קמ”ש). למה החליט אדמו”ר הזקן להדפיס את ספרו במקום כזה רחוק? ועוד, שבעיר שקלוב הסמוכה היה בית דפוס?
עוד שאלה: מדוע אדמו”ר הזקן היה צריך ‘הסכמה’ על ספר התניא, הרי על השולחן ערוך שלו הוא לא חיפש הסכמות. ואם כבר הסכמות – מדוע דווקא מר’ זושא מאניפולי ור’ יהודה לייב הכהן?
בנוסף לכך, הרי ר’ זושא מאניפולי בהסכמתו כתב שאדמו”ר הזקן לא רצה להדפיס את התניא, כי אין דרכו בכך, והוכרח להדפיס את התניא כי היה הרבה טעויות סופרים שונים ומשונים. וזה דבר תמוה: למה אדמו”ר הזקן כתב את התניא אם הוא לא רצה להדפיס אותו?
ועוד: למה אנחנו צריכים לדעת זאת, ועד כדי כך שר’ זושא יכתוב זאת בהקדמה? ועוד שאלה שהיא גם הרמז: מדוע בי”ט כסלו בכל שנה, כאשר מתחילים ללמוד את התניא מחדש, פותחים דווקא בלימוד ההסכמות (אחרי דף השער), הרי לכאורה מתאים יותר לגשת מיד לפרק א’?
שאלות אלו יתורצו בהקדם ההסבר של הרבי מלך המשיח (לקוטי שיחות חלק ל’ עמ’ 170).
ידוע הסיפור שבמשך הזמן שאדמו”ר הזקן היה במאסר, באו אליו הבעש”ט והמגיד מעולם האמת, ושאל אותם אדמו”ר הזקן לסיבת המאסר, והשיבו לו, שנתעורר קטרוג על זה שמרבה להפיץ תורת החסידות. ושאל אותם אדמו”ר הזקן: האם – לאחר יציאתו מהמאסר – יפסיק להפיץ תורת החסידות? והשיבו לו, שלא זו בלבד שלא יפסיק, אלא אדרבה, שיוסיף להפיץ תורת החסידות ביתר שאת!
שואל הרבי: הרי היה כבר קטרוג על הפצת חסידות בזמן המגיד ממעזריטש, ואדמו”ר הזקן – צעיר תלמידיו של המגיד – ביטל את הקטרוג זה על ידי משל: פעם היה בן מלך שחלה והרופא אמר שהתרופה נמצאת ביהלום המרכזי בכתר המלך, וצריך לקחת את היהלום, לשוחקו ולערבו עם מים כדי שאולי טיפה אחת תיכנס לפיו של בן המלך, וכך הוא יבריא. הנמשל הוא – היהלום זו תורת החסידות, ובן המלך אלו היהודים, ויש להפיץ את החסידות כדי שהיהודים ‘יתרפאו’ ממחלתם הרוחנית. אם כן, לאדמו”ר הזקן כבר היה תקדים בביטול קטרוג על הפצת חסידות, אז כיצד את הקטרוג על עצמו הוא לא ביטל?
עונה על כך הרבי: אדמו”ר הזקן הפיץ חסידות הרבה יותר בהרחבה מקודמיו, לכן גם הקטרוג החדש היה גדול יותר, ולא היה יכול לבטלו על ידי המשל של בן המלך. עד כאן תוכן שיחתו של הרבי.
על פי ביאור זה ניתן להבין כיצד אדמו”ר הזקן שואל את רבו, האם לעצור להפיץ חסידות, שזו הוראה שקיבל ממנו, גם כאשר המגיד אומר לו שהוא נאסר בגלל כך? אלא, שמשום שהפיץ חסידות עוד הרבה יותר מקודמיו, וזה – לאו דווקא שרבו הורה לו, לכן היה לו ספק האם לפרסום הגדול הזה הרבי התכוון, ולכן העיז ושאל את המגיד.
מכך מובן מדוע אדמו”ר הזקן לא רצה לכתחילה להדפיס את ספר התניא. הוא ידע שפרסום חסידות בקנה מידה כזה גדול, עלול לגרום לקטרוג גדול עוד יותר מלפני כן. לפועל הוא הדפיס זאת רק משום שסופרים שונים ומשונים טעו או יצרו בו טעויות.
רצונו של אדמו”ר הזקן היה לקבל על ספר התניא הסכמה מהמגיד ממעזריטש, והוא נסע לאניפולי כדי לקבל ממנו שם את ברכתו והבטחתו להצלחה ולמניעת הקטרוג על התניא, אך לאחר שהגיע לאניפולי התברר לו שהמגיד הסתלק… על כן, ביקש את ההסכמה מר’ זושא מאניפולי ור’ יהודה לייב הכהן, שהיו הכי קרובים למגיד.
לאחר קבלת ההסכמות, פנה להדפיס את ספר התניא, ואת זאת עשה בבית הדפוס הכי קרוב לאניפולי – בסלאוויטא…
ר’ זושא מאניפולי רצה, שיידעו שאדמו”ר הזקן לא התכוון להדפיס לכתחילה את התניא, ורק כי הוכרח הוא עושה כן. כוונתו של ר’ זושא היתה להסיר את הקטרוג, וכתיבת טיעון זה בהסכמה היא פעולה גשמית להסרת הקטרוג על התניא.
בי”ט כסלו הוסר הקטרוג מלמעלה, באופן שניתנה הסכמה כללית להפיץ את תורת החסידות. לכן, ביום זה לומדים גם את ההסכמות שניתנו “למטה”, על ידי תלמידי המגיד – ר’ זושא מאניפולי ור’ יהודה לייב הכהן.
