זכיתי להשתתף בהתועדות של הרבי מה”מ, בחג הגאולה י”ט כסלו תשכ”ו, לפני 52 שנים. בסוף ההתועדות אמר הרבי שיש מדרש פליאה, כדלקמן:
כתוב בתהלים (ואנו אומרים זאת כל יום בפסוקי דזמרה): “בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס”. ואמרו חז”ל במדרש: “אף על פי שבונה ירושלים ה’, מכל מקום, נדחי ישראל יכנס”. וזה כמובן פלא גדול, מה שייך כאן “אף על פי” ו”מכל מקום”, והרי אדרבה, דוקא אחרי שה’ יבנה את ירושלים, אז מגיע הזמן של קיבוץ נדחי ישראל לתוכה.
וביאר הרבי: המשנה בסוף בבא מציעא, פרק י’ משנה ג’ אומרת: “הבית והעליה של שנים שנפלו (והרי אי אפשר לבנות את הקומה העליונה “העליה”, בלי שיבנו קודם את הקומה התחתונה “הבית”). אומר בעל העליה לבעל הבית לבנות את הבית שלו, בכדי שבעל העליה יוכל לבנות מלמעלה את העליה שלו), והוא אינו רוצה לבנות. הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו (בעל הבית) את יציאותיו” (עד שישלם לו כמה שעלה לו לבנות את הבית).
והנה, ירושלים היא בדוגמת ‘בית’ ו’עליה’ – קומה תחתונה (‘בית’) שהיא ירושלים של מטה, וקומה עליונה (‘עליה’) – ירושלים של מעלה.
ואי אפשר לבנות את העליה לפני בנין הבית, כי “נשבע הקב”ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה” (תענית ה,א). ואמנם בזמן שהבית היה בנוי, הרי עם ישראל היו בירושלים של מטה ובבית המקדש, והקב”ה בירושלים של מעלה. אבל בזמן החורבן חרב הבית ונפלה העליה וגם השכינה בגלות.
וכאן הרבי הרים את קולו וזעק תוך בכי עצור (ולעולם לא אשכח רגעים אלו): “און דער אויבערשטער בעט זיך בא אידן: בויט דעם בית! וועל איך קענען אריינגיין אין דער עליה” – “והקב”ה מתחנן לבני ישראל “תבנו את הבית ואז אוכל להכנס בעליה”!
אבל כיום “כלו כל הקיצין” – הגיע הדור הראשון של גאולה, ולקב”ה אין ברירה כביכול, וכאן מגלה המשנה: כאשר הוא רואה שבני ישראל אינם בונים את הבית, אז הוא “בעל העליה” בונה את הבית בעצמו, ואח”כ הוא בונה את העליה שלו ונכנס בירושלים של מעלה.
אלא שמצד שורת הדין של המשנה, נעשה מצב לא טוב רחמנא ליצלן, שהרי כאשר בעל העליה בונה את הבית, אומרת המשנה שאינו מכניס את בעל הבית עד שישלם לו יציאותיו.
ומה הם האמצעים שעל ידיהם בונים את ירושלים? הרי זה על ידי יראת שמים, כי ירושלים אותיות “יראה-שלם”, שלימות היראה. וא”כ מה יהיה עם יהודים אלו שלא בנו את הבית, האם הם ישארו בחוץ?!
וזהו החידוש במדרש: אף על פי שבונה ירושלים ה’, כלומר אע”פ שה’ בונה בעצמו את ירושלים של מטה, מכל מקום הוא עושה לפנים משורת הדין, ומכנס גם את “נדחי ישראל” שלא השתתפו בבנין הבית, “כי לא ידח ממנו נידח”.
