ישנם ניגונים שכל כולם – יופי מוזיקלי ומנגינה זורמת. לעומתם יש ניגונים, שמהצליל הראשון משדרים מאבק פנימי, שמוציא מן השגרה. כזה הוא ניגון "הבינוני", המוכר בתור ניגון החביב ביותר על הרבי הריי"צ, והניגון הראשון שנשמע ב-770 במהלך מאמר קבלת הנשיאות של הרבי. הרב לב לייבמן, מייסד מכון הנגינה לאור החסידות, מסביר את הערך של הניגון עבור תקופתינו.
יו"ד שבט תשי"א, הרבי אומר את המאמר "באתי לגני" במהלך האירוע שיכונה בעתיד כהתוועדות קבלת הנשיאות. ברקע של שקט מוחלט ב-770 ניתן לחוש את אווירה של ציפייה מוגברת. במאמר "באתי לגני", הרבי מדבר על המשימה הבלעדית והתפקיד העיקרי של דורנו, הדור השביעי, להשלים את המשימה של כל הדורות – להביא את הגאולה. המילים האלה הולכות לעשות מהפכה בעולם לעשיריות השנים הבאות. באמצע המאמר הרבי יפסיק כמה פעמים, ויבקש לנגן את ניגוניהם של האדמו"רים אותם מזכיר במאמר. הניגון הראשון שינגנו בתוך אותו מאמר יהיה ניגון "הבינוני".
למה הוא נקרא "הבינוני"?
כידוע מספר התניא, המילה "בינוני" מבטאת מעלה מיוחדת בעבודת ה'. לעומת הצדיק, שכבר ניצח את יצרו, ועבודתו היא במנוחה ותענוג באלקות, הבינוני הוא כולו רצוף מלחמות. הנפש האלקית ב"בינוני" לוחמת ב"רע" של הנפש הבהמית, ואינה נותנת ל"רע" להתפשט ולהתממש במחשבה, דיבור או במעשה. אומר רבינו הזקן בתניא: "והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם כו' שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה…". לא כל אחד יכול להיות צדיק. אך דרך הבינוני פתוחה לכולם.
מעניין שאדמו"ר הריי"צ בעצמו קרא לניגון בתואר "הבינוני", ואף ביאר את התוכן והאמירה של הניגון. בזכרונותיו של ר' זלמן דוכמן מתואר: במוצאי יום הכפורים תרפ"ח ניגנו את הניגון, ולאחר הניגון אמר אדמו"ר (הריי"צ): "זהו ניגון של בינוני. מהו בינוני – הנך יודע, אז מדוע אינך כזה?…".
זו היא הדרישה של הניגון: הרי אתה יכול להיות בינוני, אז יש בך כוח מיוחד להיות כזה!
בין ניגון של צדיקים לניגון של בינונים
ר' שמואל זלמנוב, עורך ספר הניגונים, רשם על ניגון הבינוני: "תנועות הניגון הזה הן מיוחדות במינן, אין בהן כל כך מיופי חוקי הנגינה הרגילה, אבל ספוגות וממולאות הינן רגשות הלב וביטוי הנפש, עד בלי גבול".
בהשקפה ראשונה, תמוה ביותר להתבטא אודות ניגון – ש"אין בו יופי", ומה עוד שהניגון הזה היה חביב על אדמו"ר הריי"צ. אולם ייתכן כי דווקא במילים אלו טמונה הייחודיות של הניגון, שכולו מבטא את ה"בינוני".
בתרגום לחוש הטעם, ניתן להמשיל צדיקים ל"מאכלים ערבים ומתוקים", וכנגדו בניגון הם ניגונים של יופי ותענוג. לעומת זאת הבינונים הם "מאכלים חריפים" (תניא פרק כ"ז), ולכן הניגון שמבטא את הבינוני זהו בדוקא ניגון שנחסר ממנו לכאורה ה"יופי המוזיקלי" הרגיל.
הרוח שנרגשת מאד לאורך כל הניגון היא העקשנות, לא להיכנע בשום תנאים, תנועה של מסירות נפש. תנועה זו, מאוד אופיינית לבינוני – שלעולם איננו נכנע ליצר, היא גם אופיינית מאד לדורו של אדמו"ר הריי"צ, דור ספוג במסירות נפש של ברזל. ובאותו זמן קשור לדור וזמן שלנו – עידן הגאולה.
הקשר של ניגון הבינוני לגאולה
על הקשר בין התנועה המוזיקלית של הניגון לבין הבאת הגאולה מסביר הרבי, כדרך אגב, בליל שמחת תורה תשמ"ט:
"ויש להעיר בנוגע לניגון של כ"ק מו"ח אדמו"ר … שקשור עם ביאת משיח צדקנו, כי, "מעשינו ועבודתינו" המביאים את הגאולה (החל מפסק דין הרמב"ם שע"י מצווה אחת "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה") שייכים ברובם (התורה על הרוב תדבר) לעבודת הבינוני, שהיא "מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך", משא"כ עבודת הצדיקים שהם מועטים כו'".
מכיוון ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם", ממילא מובן ש"ניגון הבינוני", הוא ניגון לכל אחד ואחד! הניגון מעורר אותנו לעבודת הבינוני. הוא מזכיר על כך שאפילו מעשה אחד או דיבור אחד או מחשבה אחת – שזוהי עבודת הבינונים – יכולים להכריע את כל העולם כולו ולהביא את הגאולה, תיכף ומיד ממש.
