מה משמעותו של המנהג העתיק לפתוח בניגון לפני אמירת מאמר חסידות? מסביר הרב לב לייבמן, מייסד מכון הנגינה לאור החסידות.
כדי להבין חסידות – צריך ניגון
בהתוועדות שבת מברכים תשי”ד, התבטא הרבי, כי המנהג לנגן ניגון לפני מאמר חסידות – “ניגון הכנה” – הינו “מנהג ישן נושן מדור דור”. באותה התוועדות הרבי דיבר על משמעותם של כמה ניגונים ואף לימד את הניגון “צמאה”.
הרעיון של ניגון כהכנה והקדמה לחסידות, מוכר לנו גם מהסיפור שבו אדמו”ר הזקן משיב לקבוצת אברכים שלא הבינו תניא. אומר אדמו”ר הזקן שתניא בלי ניגון זה חצי דבר, ובכדי להבין תניא צריך ניגון. אז בעצם לפני כל לימוד חסידות, בין תניא ובין מאמר, יש לניגון תפקיד חשוב. ואכן אנחנו רגילים לשמוע נגון הכנה למאמר לא בהתוועדות חסידית בלבד אלא גם באירועים החשובים בחיים – ברית מילה, חופה או בר מצווה.
נסו זאת גם בבית: כאשר אנחנו רוצים לומר דבר תורה – בשולחן שבת, בהתוועדות או אפילו סתם בארוחת ערב, והאוירה ברגע זה איננה תואמת לכך. מה עושים? בשביל לסייע לסובבים ולבני הבית לקלוט את הנאמר, צריך פשוט “להחליף אוירה”, וזה אפשרי באמצעות ניגון שמנווט את האוירה למצב חדש.
ניגון הכנה למאמר אצל הרבי
אצל הרבי בתחילה לא היה ניגון קבוע לפני מאמר (כמו גם לא היה ניגון קבוע לפני ד’ בבות). מצינו פעם כהכנה למאמר את הניגון “אך לאלקים” (י”ט כסלו תשי”ד), הניגון “תקעו בחודש” ללא מילים (י”ב תמוז תשי”ד), והניגון לר’ אשר מניקולייב (י”ט כסלו תשט”ז). אכן בהמשך, ניגון ההכנה למאמר של הרבי היה בקביעות – הניגון מרוסטוב.
ר’ יצחק גאנזבורג מתאר את הפעם הראשונה שהשתתף בהתוועדות של הרבי (בשבת סליחות תשי”ז), איך שהרבי “רמז על ניגון שלפני דא”ח, והוא ניגון של כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע שנאמר עליו “אז ער איז מסוגל צו חסידות””, היינו שהניגון מסוגל לקליטת דברי חסידות.
בכלל החסידות מחשיבה מאד את השלב של הכנה בעבודת ה’. ואפשר לומר שניגוני חב”ד בכלל וניגוני הרבי בפרט, הם בעצם ניגוני הכנה לגאולה, ניגוני הכנה שמכינים אותנו לשמוע ולקלוט את ה”תורה חדשה מאתי תצא”, בקרוב ממש.
מקורות: התוועדויות תשי”ד כרך י”א ע’ 245. תורת מנחם התוועדויות כרך ל”ט ע’ 50. שמועות וסיפורים (ר’ רפאל כהן) ח”ב עמ’ 37. בית רבי עמ’ 152. חייל בשירות הרבי ע’ 192.
