זכיתי להשתתף בהתועדות של הרבי מה”מ, בחג הגאולה י”ט כסלו תשכ”ו, לפני 52 שנים. בסוף ההתועדות אמר הרבי שיש מדרש פליאה, כדלקמן:
כתוב בתהלים (ואנו אומרים זאת כל יום בפסוקי דזמרה): “בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס”. ואמרו חז”ל במדרש: “אף על פי שבונה ירושלים ה’, מכל מקום, נדחי ישראל יכנס”. וזה כמובן פלא גדול, מה שייך כאן “אף על פי” ו”מכל מקום”, והרי אדרבה, דוקא אחרי שה’ יבנה את ירושלים, אז מגיע הזמן של קיבוץ נדחי ישראל לתוכה…
”המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה” – כך מתחיל הרמב”ם את פרק י”א של “הלכות מלכים”. ישנו חידוש עצום שרצה הרמב”ם לגלות בהלכה זאת – חידוש זה טמון במילה אחת שרבים לא שמים לב אליה – “…לעמוד”.
התורה מספרת לנו בפרשת אחרי על עבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים. המשנה מספרת שלאחרי צאתו בשלום “היה עושה יום טוב”. הרמב”ם מוסיף שתי מילים – “ויוצא לביתו”. כל מילה ברמב”ם היא מדויקת בתכלית, ונוגעת להלכה. מה נוגע להלכה לומר את המובן מאליו, שבגמר העבודה הוא יוצא לביתו?